<h1>ספר ערוגת הבושם לרבינו אברהם ב"ר עזריאל רבו של האו"ז — חלק שלישי סימן ס"ט</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כתבתי דנולד בין השמשו' נימול ביו' טו' ראשון, והקשו עלי בני חבורה מהא דאמרי' בכיסוי הדם [חולין פ"ד ע"ב], ר' יוסי אומ' כוי אין שוחטין אותו ביו' טו' אם שחטו אין מכסין את דמו מק"ו, ומה מילה שוודאה דוחה את השבת אין ספיק' דוח' יו' טו' כיסוי שאין וודאו דוחה את השבת אינו דין שאין ספיקו דוחה יו' טו'. ואני אומ', שיש לדחות דהא דקאמ' אין ספיק' דוחה יו' טו' לאו ספיק' דנולד בין השמשות, אלא ספק בן ז' ספק בן ח', ולמכשירי מילה ואליב' דר' אליע', כדאית' פ"ר אליע' דמילה [שבת קל"ו ע"א], דומיא דכיסוי הדם דכוי, שאם הוא בהמה אין מצוה בכיסוי דמה כלל, הכי נמי ספק בן ז' חדשים ספק בן ח', שאם הוא בן ח' ליכ' מצוה כלל, אבל ספיק' דנולד בין השמש', שאפי' אם הוא יו' טו' איכ' מצוה. והכי נמי אמרינן בההיא שמעת' דכיסוי הדם, דילמא דעבר ושחט, דומי' דמילה, מה מילה ברשות אף כיסוי ברשות, א"כ הכי נמי מילה דומיא דכיסוי, מה כיסוי שאם בהמה היא אין מצוה בכסויה כלל, אף מילה שאם בן ח' הוא אין מצו' במילתו כלל. ואפי' מילה שלא בזמנה דודאית היתה מותרת ביו' טו', מדאמ' רבא לבדו ולא למילה שלא בזמנ' דאתי' בק"ו, הילכ' אהני לבדו למילה שלא בזמנ' וודאית, אהני ק"ו לנולד בין השמשו' דל"א ספיקו כוודאו לחומרא. והתום והיושר כי דרשות דעורלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק [שם קל"ד ע"ב], שפי' ספק בן ז' ספק בן ח', ועורלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד בין השמשו' [שם קל"ה ע"א], אסמכתות הן ובלא עורלתו נמי לא דחי שבת, דספק כודאי לחומרא ולא לקולא דאי דרשות גמורות הן, ואי לאו עורלתו היו דוחין שבת, א"כ תינח שבת דכת' ביה עורלתו, יו' טו' דלא כת' ביה עורלתו וקיל משבת מנ' לן, ואפי' אם תפרש ההיא דכיסוי הדם אין ספיק' דוחה יו' טו', ספק בן ז' ספק בן ח', יקשי דעליה נמי קאמ' פ"ר אליע' ודאי דוחה שבת ולא ספק. ובהלכו' גדולו' מפר' ההי' דפ"ר אליע' ב' ימי' טובים של רא' השנ' נימול לי"ב לא אחר השבת אלא לפני השבת יום ה' ויום ו' ונולד ביום ד' בין השמשו' ויגיע יום י"ב בא' בשבת, ושמעי' דנולד בין השמשו' [אינו] נימול ביו' טו' ראשון. ולשון ה"ר משה בר' מימון, כל שאינו דוחה שבת אינו דוחה יו' טו', ומה שפירשו הלכות גדולות דלפני שב' ולא לאחר השב' משום דקשי' להו לא אד"ו רא' השנה.
